|
על היווצרותו של אוסף סימני
האש בישראל, מאת עו"ד עוזי ז"ק
הכל החל בסוף שנות ה-70
במהלך שהותי בלונדון לצרכי השתלמות בבביטוח
בין-לאומי. באחד הבקרים הגשומים' בהיותי באחד
ממוסדות הביטוח החשובים בלונדון ה-
CII
ה -
(Chrtered Insurance
Insitute) הבחנתי בקבוצה של כשישים אמריקאים
נלהבים שעמדו מול קיר שעליו שלטי מתכת ואמייל.
משהתקרבתי לקבוצה והקשבתי להסברים הבנתי שמדובר
ב"סימני אש" (Fire Marks), אותם שלטים עם סמלי
חברות הביטוח, שהוצמדו לקירות הנכסים המבוטחים החל
מהשליש הראשון של המאה ה-17, תחילה כפוליסות ביטוח
אש ממש, ואחר כך כשלטי פרסום.
אותם האמריקאים, כך הסתבר, היו חברים ב- "The
Fire Mark Circle of the Americas”
שהינו הגוף המאגד את המתעניינים בנושא
בארצות הברית. בנוסף לכך למדתי לדעת כי קיימים
ארגונים דומים נוספים בארצות שונות ובראש ובראשונה
בלונדון שהינה מרכז הביטוח העולמי וכן ֿכי מתקיימת
סביב "סימני האש" פעילות ערה של אספנים,
מתעניינים, ספרות מקצועית, עיתונות וכנסים
מקצועיים.
מיד נזכרתי, כיליד תל אביב,
וכמי שמשרדו היה ברחוב ליליינבלום בתל אביב הישנה,
שראיתי גם בארץ שלטים לא מעטים השייכים לעולם
הביטוח אם כי רובם חלודים, מעוכים ומצויים תחת
שכבות דשנות של טיח וצבע. החלטתי "לחפור" בעניין.
הצטרפתי
ל-English Fire Marks Circle כחבר הישראלי היחיד,
רכשתי ספרות מקצועית, יצרתי קשרים עם אספנים
ומומחים ואף השתתפתי באסיפות שנתיות של הארגון
שנערכו בחסות ובהנהגת ראש הארגון הוא הדוכס ה-10
מרותלנד (The Duke of Rutland). האסיפות השנתיות
שהתקיימו בלונדון נראו ונשמעו כמעט כפתיחת הפרלמנט
הבריטי, באוירה מלכותית למדי (שושלת רותלנד נוסדה
בשנת 1385!).
יחד עם קבוצה נבחרת הוזמנתי
לצאת עם הדוכס למסע איסוף/ציד של "סמני אש" באזור
כפרי הסמוך לאחוזתו. התלוינו לדוכס במכונית
ה"בנטלי" שלו כשהוא לבוש במעין בגדי ספארי, ובעוד
אנו משייטים בין הכפרים, מצביע הדוכס באצבעו, בדרך
כלל מתוך המכונית, על שלט כזה או אחר.
ברגע שכזה, שולף הנהג חבוש
כובע המצחייה ברוב טקס סולם מעוצב ויחד עם המשרת
האישי (“באטלר"),ובעידוד קהל מקומי אוהד מנסים
לוודא אם השלט החלוד הינו "סימן אש" מיוחל או סתם
שלט חסר ייחוס.
כך שייטנו ברחבי האיזור
הכפרי עד אשר נוכח ההתרגשות והמתח נאלצנו להשיב את
נפשותינו בעזרת תה אנגלי ורקיקים (ביסקויטים
בעברית מנדטורית).
כאמור החלטתי לאסוף את
"סמני האש" בארץ. הבנתי כי היתה זו אפנה אצל סוכני
הביטוח הספורים שפעלו בארץ בשליש הראשון של המאה
הקודמת לייבא או לייצר שלטים בשפות המקור או
בעברית.
רוב השלטים שאיתרתי היו
מוצמדים לבתים נטושים או מוזנחים שכאשר עמדו בפני
צביעה או טיוח, דאג הפועל החרוץ לנקות את הקירות
ולהשליך את כל השלטים שעליהם בעוד הפועל העצלן
פשוט טייח או צבע על גבי השלטים. הודות לעצלנים
אלו נותרו "סמני אש" בתל אביב ובערים אחרות.
את פעולות האיתור והאיסוף
ביצעתי על פי נתוני השטח, ביום או בלילה, בעזרת
חברי הטוב קלוד חסין (בעליה ומנהלה של סוכנות
הביטוח הוותיקה "חצב").
ובאוירה שספגתי אצל הדוכס יצאנו אנו במכונית
סובארו חבוטה או ברוב המקרים כשסולם על כתפינו,
נכונים לטפס על כל חורבה וקיר עזוב.
הבדל מהותי נוסף ביננו לבין
הדוכס מרותלנד היה בתגובת הציבור.
בניגוד לאנגליה נאלצנו לגבש טקטיקות שונות כדי
להרגיע את המתקהלים סביבנו, תוך שימוש ב"סיפורי
כיסוי" על פי תמהיל המתקהלים שהתחלקו, כרגיל
במקומותינו, ל-50% בעד, 50% נגד, ו-100% נותני
עצות.
החל מ"אנו מבצעים מחקר
בנושא חלודה עבור הטכניון" (היו שביקשו
להצטרף...), “אנו מטעם העירייה ומורידים שלטים
בגינם לא שולם מס שלטים" (אף אחד לא התנדב
לשלם...), “אנו מטעם חברת הביטוח ובאנו להוריד את
השלט כדי שלא נחשף לתביעות ביטוח בלא ששילמתם
פרמיה" (היו שביקשו הצעת ביטוח "אם תהיו זולים
יותר”...). חלק ביקשו מאיתנו שירותים שכנגד (“אם
אתם כבר מטפסים תחליפו לי גם מנורה... תסדרו את
חוט החשמל, תנקו את הגג....”) וכיוצא באלה סיפורי
מעשיות.
למרבה הצער חלק מהציבור לא
היה קשוב מספיק להסברינו כך שבחלק מהמקרים, חרף
ההסבר, נאלצנו לברוח בכל כוחנו מהמקום, ואולם
לזכות המתלהמים יש לציין כי רק בחלק מהמקרים
נאלצנו לנטוש את הסולם מאחורינו. את יום העבודה
היינו מסיימים באורנג'דה וטוויסט זכר לתה האנגלי
ולרקיקים.
כך, לפני שלושים שנה, ביזע,
בסיכון, ברגישות ובנחישות, התגבש האוסף הישראלי
הכולל עשרות "סימני אש" אשר מאז היה גנוז אצלי
ממתין ליום בו יזכה לעדנה והתעניינות.
כאמור, כל זה קרה לפני שנים
רבות, הדוכס העשירי מרותלנד כבר נפטר, ובמהלך
השנים לא רק השלטים החלידו.
עם זאת, לעיתים מתוך הרגל,
אני עדיין בוחן את הקירות ומזהה בגובה ארבעה מטרים
בליטה כלשהי בטיח, שמאחוריה מסתתר, אולי, שלט
כלשהו.
ואז אני כמעט מתפתה להתקשר
לקלוד: “קלוד, תשמע... התקשרו מהטכניון... זה בקשר
למחקר...”.
 |
הסופר, עו"ד
עוזי ז"ק הוא בוגר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה
העברית בירושלים 1968.התמחה במשפט אזרחי ודיני
מיסים בלשכת היועץ המשפטי של משרד האוצר בירושלים
ועשה 
